<h1>הרוקח סימן נ"ט</h1>
<h2>דף מה.</h2>
ונראה אדם שעושה להריח בעציץ בשלקוסתא מותר ליקחנו אפי' מן הקרקע מאחר שעומד שם שלא לשם נטיעה וכן אם היה פסח ליל ראשון והוא נתן מרור שלו בקרקע שיהא לח מותר ליקחו דדמי להא דאמר בפ' במה טומנין (דף נ') הטמין לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין וכו' ניטלין בשבת כיון דמתחלה לא נטעי ליניקה ועומד לאכילה לא אסרום אעפ"י שממהרין ללקוט ודמי להא חטין שזרען בקרקע לר"ש מהא דפרק כירה (דף מ"ה) אע"פ שזרען מאחר שלא השריש לא הוי (תלוש) [תולש]. בפרק ב' דעירובין (ק' ע"ב) אין עולין באילן בין לח בין יבש בימות החמה וכוורת (התלוש) [התולש] ממנו בפ' המצניע (צ"ה ע"א).
<h2>דף נ:</h2>
ונראה אדם שעושה להריח בעציץ בשלקוסתא מותר ליקחנו אפי' מן הקרקע מאחר שעומד שם שלא לשם נטיעה וכן אם היה פסח ליל ראשון והוא נתן מרור שלו בקרקע שיהא לח מותר ליקחו דדמי להא דאמר בפ' במה טומנין (דף נ') הטמין לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין וכו' ניטלין בשבת כיון דמתחלה לא נטעי ליניקה ועומד לאכילה לא אסרום אעפ"י שממהרין ללקוט ודמי להא חטין שזרען בקרקע לר"ש מהא דפרק כירה (דף מ"ה) אע"פ שזרען מאחר שלא השריש לא הוי (תלוש) [תולש]. בפרק ב' דעירובין (ק' ע"ב) אין עולין באילן בין לח בין יבש בימות החמה וכוורת (התלוש) [התולש] ממנו בפ' המצניע (צ"ה ע"א).
<h2>דף עג:</h2>
הקוצר תנא הקוצר הבוצר הגודר המוסק האורה כולם מלאכות אחת הם. זומר וצריך לעצים חייב נמי משום קוצר. בשלהי פ' המוציא יין (ד' פ"א) גבי פרפיסא היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתידות חייב משום תולש.
ירושלמי הדין דגזז ספוג גומי כסבר גרגר חייב משום קוצר. בפרק הבונה (דף ק"ג) התולש עולשין והמזרד זרדים וכו' אם ליפות הקרקע כל שהוא. בפ' לולב הגזול (ד' ל"ז) הדס במחובר אסור להריח בו דלמא אתי למיגזייה. בפ' שמנה שרצים (דף ק"ז) הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב דעוקר דבר מגידולו. מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי מחייב מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא מחייב. ירושלמי מאן דצייד כוורא וכל דבר שמבטלו מחיותא חייב משום קוצר. בשחיטת חולין בפ' העור והרוטב (דף קכ"ז) תאנים שצמקו באיבן התולש מהן בשבת חייב. ובמס' ביצה בפ' משילין (דף ל"ו) אין עולין באילן שמא יתלוש.
<h2>דף פה.</h2>
בשלהי המצניע (דף צ"ה) התולש מעציץ נקוב חייב אינו נקוב פטור עציץ הוא של חרס דאמר ר' יונה כלי חרס עומד בפני השרשין כשאינו נקוב. בפ"א דגיטין (דף ז'), ובפ"ב, ובריש כל הקרבנות במנחות.
<h2>דף צה.</h2>
ונראה אדם שעושה להריח בעציץ בשלקוסתא מותר ליקחנו אפי' מן הקרקע מאחר שעומד שם שלא לשם נטיעה וכן אם היה פסח ליל ראשון והוא נתן מרור שלו בקרקע שיהא לח מותר ליקחו דדמי להא דאמר בפ' במה טומנין (דף נ') הטמין לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין וכו' ניטלין בשבת כיון דמתחלה לא נטעי ליניקה ועומד לאכילה לא אסרום אעפ"י שממהרין לקלוט ודמי להא חטין שזרען בקרקע לר"ש מהא דפרק כירה (דף מ"ה) אע"פ שזרען מאחר שלא השריש לא הוי (תלוש) [תולש]. בפרק ב' דעירובין (ק' ע"ב) אין עולין באילן בין לח בין יבש בימות החמה וכוורת (התלוש) [התולש] ממנו בפ' המצניע (צ"ה ע"א).
